המעבר מליווי מאהבה לקמפיינים שבחרתי לליווי בתשלום לקמפיינים שהגיעו אליי הוא מרגש כי מצאנו משהו שמלהיב אותנו וגם מפרנס, ומצד שני אצלי היה גם נקודת שבר. לא סתם דחיתי אותו המון זמן. נכון שהגיעו הרבה ובחרתי דווקא את אלה, אבל עדיין זה לא היה ביוזמתי. כשבחרתי זה היה אחרי שבדקתי בעצמי את מצב הקהילה שלהם והגעתי למסקנה שהקהילה בשלה להדסטארט, ואלה שהגיעו אליי היו בדרך כלל ללא קהילה. בקמפיינים כאלה העבודה קשה יותר כי היא כוללת גידול קהילה, והתשלום מוסיף עוד נדבך של לחץ ואחריות. ולפעמים, במיוחד כשאלה קמפיינים של גיב-בק או בי-אקטיב לטובת מטרה נעלה, יכול להיות שיהיו נורות אדומות שלא נשים לב אליהם בזמן. למעשה, רק אחרי שהתחלתי ללוות בתשלום התחלתי לחוות, לצד קמפיינים מרוממים וממכרים, גם קמפיינים מבאסים. כולל כאלה שהצליחו. 

לכן היה לי חשוב לכתוב את הפרק הזה. מניסיוני, כמו עם האדרנלין של הקמפיין שדיברנו עליו ארוכות בקורס היזמים, וכמו עם דכדוך אחרי לידה, כאשר מבינים את המנגנונים והגורמים וכאשר יודעים שזה הולך לקרות – יותר קל להתמודד. 

המנגנון הוא, בגדול, שהמעבר משלב הליווי מאהבה לשלב שמשלמים לנו על זה, מביא איתו שני אפקטים פסיכולוגיים מבאסים במקצת: אחד הוא שנוסף מימד של אחריות, שזה מוסיף סטרס, והשני הוא שנוספת עוד סיבה שאנחנו עושים את זה (חוץ מהכיף), וזה עלול להפחית את ההנאה שלנו. 

באמת! בפסיכולוגיה חברתית יש ניסויים ידועים שנתנו לילדים (בטח גם יש ניסויים כאלה על קבוצות גיל אחרות) לעשות דברים כיפיים עם או בלי תגמול – והקבוצה שעשתה את זה בלי תגמול דיווחה על הנאה מרובה יותר. זו גם הסיבה שבקמפיינים של בי-אקטיב נדיר שיש תשורות. אנשים צריכים להרגיש שהם עושים את זה כדי לתקן עולם ולא כדי לקבל עיסוי. 

חשוב לי להבהיר: ממש לא כל הקמפיינים ככה. רוב הקמפיינים שליוויתי או ניהלתי היו כיפיים ונהדרים! הפרק הזה לא מדבר על קמפיינים כמו שהיו לי עם ברק אולייר, עם בישול טבעוני ישראלי, עם גור גולש לאולימפיאדה, עם שלום בוגוסלבסקי ועוד. בשמחה אני לא מגבילה את עצמי. הוא מדבר על קמפיינים שדרשו הרבה יותר מאמץ, וגבו מחיר נפשי יותר כבד. 

אחד הדברים שאני מזכירה לעצמי בקמפיינים הוא חצי בית שיר בסנסקריט שאומר: Karmanyevadhikaraste ma phalesu kadacana

מה שאומר בית השיר הזה הוא – אחריותך – וגם הקרדיט שלך – היא על המעשה, לעולם לא על תוצאותיו. 

אני משתדלת להיזכר בזה גם כדי לא לתת להצלחות לעלות לי לראש ולקחת קמפיינים מאתגרים מדיי (סורי איש עם גישה בעייתית ובלי קהילה שכל אושיה שהוא מנסה לרתום אומרת לו לא), והייתי צריכה את זה במיוחד בשיחה עם יזמים אחרי קמפיין שלמדתי ממנו הרבה על נורות אדומות (הייתה שם דחיינות, פעולה בניגוד לעצות שלי, חוסר תיאום, קבלת עצות מאחרים וצוות שלא כולו רתום). נדבר על הקמפיין הזה גם בפרק על חשיבות התיאום. נשארתי איתם עד הסוף למרות שכבר ביום השני היה לי ברור שזה לא הולך לכיוון טוב (בגלל חוסר תיאום קיצוני אחרי יום ראשון מעולה), ובסוף הם עשו לי שיחת האשמה מפה ועד להודעה חדשה. 

בשיחות כאלה, למשל, אני שותקת כי לא יעזור לי לפרט להם את כל הדברים שהם לא עשו כמו שצריך. זה לא משנה וזה רק יאריך את השיחה ויוציא אותי עוד יותר מבואסת. במקום זה, אני כותבת אחר כך שלושה פרקים בקורס מלווים שימנעו מכם בעסה דומה… 

יזמים כאלה הם המיעוט. רוב יזמי מימון ההמונים, בניגוד לתחומים אחרים, הם בדרך כלל אסירי תודה, נותנים המון קרדיט ומכירים טובה למלווים שלהם במקרים של הצלחה, ולפעמים גם במקרים של כישלון. בכל מקרה רובם מכירים בחלקם בכישלון. אלא אם כן – רוצים לנחש? אלא אם כן לא הוצבו גבולות ברורים ולא היה ברור שמנהל הקמפיין הוא מנהל ולא עובד כפיים. למעשה, אבל זה משהו שחשוב לזכור כשאנחנו בקמפיין או בליווי, כי זה מאוד קל להיסחף. 

מה שחשוב להבין לגבי הפסיכולוגיה שלנו כמלווים זה למעשה שני דברים הפוכים:

1. זה לא שלנו, זה שלהם. אנחנו יכולים לתת עצות מעולות מניסיוננו ומהיצירתיות שלנו, אבל מי שצריך לעשות את העבודה זה היזמים. אנחנו לא יכולים לעשות את זה במקומם. וגם אם הם כן עושים, לעולם אין הבטחה שמה שעבד בקמפיין אחד יעבוד גם בקמפיין אחר. היזמים שונים, הקהילה שלהם שונה, הזמן שונה. 

2. יש לנו אחריות כפולה. זה קצת דומה להיריון של פונדקאות. בהיריונות שלי אני שומרת על הגוף שלי יותר מאשר בשוטף כי יש לי אחריות על שניים. למעשה אני אוכלת בשביל שניים לא בכמויות אלא באחריות. בהיריון של פונדקאות לא רק שיש לי אחריות על שניים, האדם השני שאני אוכלת (נושמת, מתעמלת וכו') בשבילו הוא לא שלי, יש לי אחריות גם כלפי צד ג'. 

כך שכישלונות ובלת"מים בקמפיינים שאנחנו מלווים יהיו לנו עוד יותר מבאסים כי אנחנו אחראים גם כלפי היזמים. בנוסף לכך, אנחנו אלה שצריכים להיות חזקים, לתמוך ביזמים בזמני משבר ולחץ (עוד על כך בפרק הבא) ולשדר אופטימיות אפילו כשגם אנחנו לא אופטימיים. 

מה נעשה כדי למנוע מפח נפש? 

קודם כול, כדאי שתהיה לנו תמיכה נפשית מחברה טובה, ושנכין גם את הסביבה שלנו מראש להשלכות הנפשיות של האדרנלין על ההתנהגות שלנו, כי לא רק ליזמים – גם לנו – מפלס העצבים עשוי לעלות. אמנם מבחינה אתית אנחנו לא מתלוננים על יזמים ותומכים, אבל צריך קבוצת אוורור שבה זה יהיה לגיטימי. אם אתם בענייני מדיטציה ודמיון מודרך – פנו לעצמכם את הזמן הזה ביום כדי לעשות. מצב מדיטטיבי יכול לא רק להרגיע לנו את העצבים אלא גם להביא רעיונות שלא חשבנו עליהם קודם.

ובנוסף לכך, שני הדברים שאני חופרת עליהם הכי הרבה: תיאום ציפיות לרבות הצבת גבולות, ושימת לב לנורות אדומות עוד לפני שיוצאים לקמפיין. גם לצאת מקמפיין זה מבאס, אבל בעוד שלהחליט לא להמשיך אחרי פגישת היכרות זה כמו שלא יהיה דייט שני, לצאת מקמפיין אחרי שהתחלנו הכנות זה לבטל חתונה, ואחרי שהוא התחיל זה גירושין. זה קרה לי רק פעם אחת, שבוע אחרי שמלכתחילה הפרתי את העיקרון הכי חשוב שלי – לא להיכנס לקמפיין שכבר התחיל. עכשיו כשאני חכמה יותר, בקמפיין המפורסם עם היזמים הלא ממושמעים, הייתי צריכה לצאת מהקמפיין אחרי האירוע של היום השני, שנדבר עליו בפרק על חשיבות התיאום.

על נורות אדומות דיברנו פרק שלם, בואו נמשיך.

לגבי תיאום ציפיות והצבת גבולות, הנה כמה דברים שצריך להבהיר ולתאם מראש:

1. גם המלווה הטוב ביותר בעולם לא יצליח אם אתם (היזמים) לא תעבדו. 

2. עבודה בקמפיין היא 24/7.

3. להגדיר מה אתם כן עושים ומה לא, מהרשימה הבאה: 

   1. כתיבת תכנים או רק עריכה?

   2. בניית קהילה וניהולה 

   3. ניהול נוכחות רשת

   4. כתיבת תודות אישיות 

   5. מענה לפניות דרך הקמפיין

   6. פנייה לאנשי מפתח: פילנתרופים לסכומים בטוחים (אם רלוונטי), עיתונות ואושיות ליח"צ.

   7. שימוש בקהילה שלכם

   8. שימוש בקשרים האישיים שלכם

   9. גיוס מעגל ראשון שלכם

   10. ניהול התקשורת מול התמיכה של הדסטארט [את זה אני אוהבת לקחת על עצמי במייל משותף שמגיע גם ליזמים]

   11. ניהול תומכים אחרי הקמפיין – אקסלים של חשבוניות, ומאוחר יותר תשורות (האם אתם מסכימים להיות נקודת איסוף?)

אתם לא חייבים שיהיו לכם אותם עקרונות ואותם גבולות בכל קמפיין, זה בהחלט יכול להשתנות גם מקמפיין לקמפיין לפי הזמן הפנוי שלכם. חוץ מניהול התקשורת מול התמיכה של הדסטארט, אני מאוד מעדיפה להימנע מכל השאר, אם שמתם לב סעיף F הוא אפילו נורה אדומה אצלי. 

4. הצבת גבולות בנוסף להגדרת גבולות התפקיד

   1. הגדרת מדיום מועדף לתקשורת.

   2. הגדרת שעות הפעילות שלך.

   3. אפשר גם להגביל את מספר שיחות הטלפון/הזום.

   4. המחיר גם הוא מעין גבול שאתם מציבים, מיקוח על המחיר הוא נורה אדומה. 

   5. כל פעולה והחלטה לעשות בתיאום. 

   6. לסמוך עלינו. זה לא שאסור לגמרי לקבל עצות מאחרים, אבל היישום שלהן צריך לעבור את הפילטר שלנו (וכשאני יודעת שקמפיין הוא עם ליווי אני אפילו לא מייעצת, אלא אם כן המלווה רוצה להתייעץ איתי) 

תהליך תיאום הציפיות והצבת הגבולות גם עוזר לנו לעמוד על טיבם של היזמים ולגלות אם כיף לנו איתם או אם נדלקות נורות אדומות, וגם עוזר לנו אחר כך לעמוד בפני לחצים – שלנו עצמנו או שלהם – ולעשות יותר ממה שהיינו אמורים. 

הבטחתי מילה על אתיקה. כפי שכבר אמרנו, כל תחום מימון ההמונים, ועוד יותר מכך תחום הליווי/ניהול של קמפיינים אינו מוסדר לא בחוקים ולא בנורמות – וטוב שכך (החלק הכספי מוסדר בחוק, כמובן, אבל לא החלק של הקמפיינים). לכן כל מה שאומר הוא אתיקה אישית שלי ולא כללים או אפילו נורמות שקיימים. כך אני מתנהלת ואני רואה שגם מסביבי זה ככה. 

קהילת המלווים בארץ (לפחות כל אלה שאני מכירה) היא קהילה מפרגנת ותומכת עם תודעת שפע. אנחנו מעבירים בינינו הצעות לליווי, ומייעצים זה לזה וגם תומכים נפשית כשצריך. זה המקום היחיד שבו אני מרשה לעצמי להתלונן "בפומבי" על יזמים שאני מלווה… (בנוסף לחברות ספציפיות שיודעות שהן שם לתמיכה).
אני משתדלת לא לומר מילה רעה על מלווים אחרים, גם כי זה מעיד עליי שאני מלכלכת, וגם כי זה לא קולגיאלי. אם שמעתי תלונות, אני יכולה לשמור לעצמי או להעלות בפני המלווה כדי לשמוע את הצד השני ו/או כדי שילמד מהטעויות ולא יחזור עליהם, כי כולנו לומדים כל הזמן.

עם זאת, אני לא מכירה את כל המלווים, כל פעם נוספים אנשים חדשים, ויש מצב שיש גם שרלטנים בתחום. אני משתדלת בשלב הגישוש להדגיש את היתרונות שלי במקום להקטין את האחרים.

וכפי שכבר אמרתי – אם יזם שיש לו ליווי פונה אלינו לייעוץ – אנחנו נעדיף לדבר עם המלווה שיידע הכי טוב מה אפשר וכדאי לשלב בתוכנית שבנה ומה לא. תארו לכם שיזם שלנו יפנה למלווה אחר לייעוץ באמצע קמפיין!

יש שאלה אתית על הזרמת כספים של היזם לפרויקט. 

זה לא מדובר הרבה אבל זה נעשה די הרבה. לשיטתי עדיף לא לבנות על זה ולהשתדל להימנע, אבל אם האופציה היא קמפיין שלא יצליח אז אין בכך פסול לקראת סוף הקמפיין כדי לא לאכזב אנשים שכבר השקיעו ותמכו והתלהבו – כמובן לא לעשות הכול בסוף אלא בשלבים הנכונים כדי לדרבן תומכים פוטנציאליים שלא תומכים כי הם חושבים שממילא לא יעבור. הזמנים הם כמובן לפי לוחות הזמנים שבהם היינו מכניסים סכומים בטוחים אילו היו לנו (מחשבון הדאגות). זה מצד אחד מנוגד לעיקרון של מימון המונים, שהכסף בו צריך לבוא מההמון, ומצד שני יש המונים שיתמכו בשלב הזה אם יהיה יותר כסף בקמפיין, ולא יתמכו אם לא. לכן זה לגיטימי בעיניי כאמצעי קידום (במקום לשלם 5000 ש"ח למארק צוקרברג באותו שלב, ולהביא לקמפיין המון אנשים שלא יתמכו כי אין בו מספיק כסף). 

מה שאני רואה כבלתי אתי בעליל הוא הזרמת כספים של היזם או אפילו של הלוואה בשלבים הראשונים כדי להראות שיש כסף בקמפיין. בת דודתי יערה שמעה פעם הרצאה של קמפיינר משופשף שמתמחה באתרים אמריקאים, שהסבירה לי איך יש תמיכה של מאות ואלפי אחוזים במלחיה לא היגיינית או בעמדת האכלה לציפורים: היזמים תומכים בכרטיסים מזויפים או בכספים של עצמם, ואז כשיש מאתיים אחוז תמיכה – עושים פרסום ממומן ואנשים חושבים שהם מצטרפים לעדר. אני גם לא יודעת אם זה היה עובד בארץ, וגם זה ממש לא מימון המונים, זה יותר דומה להונאה. אז בשלבים הראשונים בשום אופן לא, אבל כדי לעורר את הקמפיין, לדרבן את המתלבטים ולא לאכזב את התומכים – לא אופטימלי אבל בסדר גמור. 

מה שכן, היזמים צריכים להבין שהכסף הזה הוא של הקמפיין, ויחזור אליהם רק עם כל סכומי הקמפיין, בניכוי עמלת הדסטארט. גם אם גבול ה-100% ייחצה בהרבה (כי הזרמנו בזמנים המתאימים כדי שתומכים קטני אמונה יאמינו בסיכויי הצלחת הקמפיין ויתמכו):

העברה בנקאית שעשינו "רק כדי להיות רגועים" תוזרם כולה לקמפיין גם אם הצלחנו לעבור את ה-100% בלעדיו. היה לי מקרה שבן זוג של יזמת תמך בסכום גדול כדי שהיא תפסיק לטפס על הקירות, אבל בהעברה בנקאית כדי לא לתפוס מסגרת אשראי, וכדי שנוכל לשלוט בסכומים ובתזמונים כמו כל סכום בטוח אחר. כשהתברר שהקמפיין עבר את ה-100% בדי הרבה, היזמת חשבה שהיא צריכה לקבל את הכסף בחזרה לא דרך הקמפיין, במקום לשלם עליו עמלה. אבל זה לא עובד ככה. 

גם בהזרמת כספים באשראי (שבה יותר קל לשלוט בתזמונים), אם מסיבה מסוימת הכרטיס לא נסלק – נכון שמבחינה טכנולוגית אין חובה לשלם. אחרי הקמפיין נשלחים קישורי השלמת תמיכה לכל התומכים שהתמיכה שלהם לא עברה (בד"כ כי הכרטיס עבר את המסגרת בינתיים או נגנב). חלק מהתומכים משלימים וחלק לא – וזו הסיבה שכמעט בכל הקמפיינים אם תשימו לב ממש טוב, יש ירידה של כמה עשרות או מאות שקלים כחמישה ימים אחרי סיומו. הייתה לי יזמת שסירבה להשלים את התמיכה העצמית שלה, "כי הקמפיין עבר, לא יבטלו לנו עכשיו את ההצלחה גם אם נרד מתחת ל-100% (זה נכון), והדסטארט לא עבדו בשביל הכסף הזה". הטיעון האחרון משקף טעות שצריך להסביר ליזמים שלנו חזור והסבר. הדסטארט נותנים לכל היזמים אותה פלטפורמה ואותה תמיכה. מי שצריך לעבוד כדי להזרים לשם את הכספים זה היזם. להזרים ביודעין כספים שהם לא אורגניים בקמפיין ואז לסרב לשלם אותם זה מבחינתי גזל באותה מידה כמו לאכול במסעדה ולא לשלם.