והקמפיין המפורסם, אחד הראשונים שפנו אליי ולקחתי בתשלום, ולמדתי ממנו המון על נורות אדומות ועל הצורך בתיאום ובקבלת העצות והסמכות של המלווה:

יום ההשקה של הקמפיין דווקא הלך ממש טוב, למרות שהיזמים החליטו בלי לעדכן אותי, לא לעבוד לפי ההצעה שלי. אני, כידוע, אומרת לעשות רשימות תפוצה בווצאפ ומייל עם מכותבים ב-BCC, ושנייה אחרי ההשקה לשלוח בבת אחת ווצאפ ומייל שהכינונו מבעוד מועד לכל המעגל הראשון. אבל להם לא היה נעים אז הם עשו טלפונים. 

אילו הייתי יודעת מראש שהם לא מתכוונים לעשות רשימות תפוצה אלא להרים טלפונים, הייתי אומרת להם שיעשו אותם בשבוע שלפני הקמפיין וירשמו את מי שמסכים לרשימת תפוצה "בהמשך לשיחתנו". אבל גיליתי את זה רק ביום ההשקה. 

למרבה המזל הם היו ארבעה "טלפנים", אז התמיכות זרמו בקצב די משביע רצון והגענו למספר תומכים נאה בשביל יום ראשון. הם לא הספיקו להרים טלפונים לכל המעגל הראשון ביום הראשון, ואני הייתי בטוחה שהם ימשיכו ביום השני, אבל אז התברר… ששלושה מתוך הארבעה לקחו יום חופש ביום הזה! כל אחד מסיבותיו המוצדקות, אבל כל ימי החופש היו ידועים להם מראש, ואילו היו אומרים לי הייתי מסבירה להם שאין ימי חופש בקמפיין, בטח לא ביום השני ושזה דבר שעשוי להרוס קמפיין. הם המשיכו טלפונים מ-17:00, אבל זאת כבר שעה שבה פחות יעיל להתקשר לאנשים. בטח ביום השני כשההתרגשות מתחילת הקמפיין כבר שככה.
וכך, אחרי יום ראשון מוצלח ביותר, נכנסנו למיתון אמצע קמפיין ביום השני במקום ביום השלישי, שזה קריטי.

וזה היה יכול להימנע אילו היו מקשיבים להוראותיי או למצער משתפים אותי בהחלטתם לא להישמע לי ובסיבות לכך, כדי שנמצא פתרון שנוח להם איתו. וגם אילו היו מעדכנים אותי מראש בתוכניתם לקחת יום חופש ביום השני של הקמפיין (אילו היו מעדכנים אותי מראש ועדיין לוקחים את יום החופש למרות מחאותיי, כנראה הייתי מתפטרת לפני השקת הקמפיין).
כמנהלת קמפיין נקרעתי בין הצורך מצד אחד להמחיש להם את עוצמת הנזק שנעשה, לבין ההכרח מצד שני להמשיך לשדר אופטימיות, כי יזמים פסימיים ומנהלת קמפיין פסימית זה כישלון בטוח. 

אז היה לנו קמפיין שהתחיל רע, ויצאנו למעגל שני אחרי 48 שעות במקום ב-20% או 100 תומכים, כי בקמפיין בזק אין זמן לחכות שהטעויות יתקנו את עצמן (הפתרון לזה הוא לא להימנע מקמפייני בזק אלא להיצמד לתוכנית). מה שאומר שהסכום בקמפיין ומספר התומכים היו פחות משכנעים, ומבקרי הקמפיין פחות תמכו. וכמו בכל קמפיין יש תמיד אנשים שלא מסתפקים בלא לתמוך אלא גם אומרים מה לא בסדר, ובגלל המצב העגום של הקמפיין, היזמים קיבלו את העצות שלהם במקום את הסמכות שלי, ויישמו – לפעמים בלי לומר לי או בלי לקבל את דעתי על השינוי. למשל תמונת הקמפיין, שהייתה גם אחת מתמונות הפרסום הממומן, הייתה של אחד היזמים מביט למצלמה ומחייך במהלך פעילות שקשורה לקמפיין. הנשמות הטובות אמרו ליזמים – זה לא ברור מי הבחור הזה ומה הוא קשור. שימו ילדים, ילדים זה תמיד מוכֵר. אז היזמת שקיבלה את העצה קנתה ב-50$ תמונת סטוק של ילדה חמודה להפליא בתפאורה שקשורה בגדול לקמפיין, לא מסתכלת למצלמה, ולי זה נודע בשיחת הזום של הצוות אחרי שכבר קנתה. עשינו מה שהם רצו למרות שאני הבעתי את הסתייגותי מהמהלך. ולמזלי לפחות כאן הייתה לי הוכחה שהתמונה שאני בחרתי יותר מוצלחת: בפרסום הממומן הבחור המחייך הכניס 3.5 ש"ח על כל שקל שהושקע בפרסום, והילדה החמודה הכניסה חצי שקל על כל שקל במודעות עם טקסט זהה. 

היו עוד המון מקרים כאלה, של קבלת עצות מאחרים, פעולה לפיהם ודיווח לי רק אחר כך בלי להעביר במסננת שלי. זאת פשוט הייתה הקיצונית מביניהם, פעולה שנבעה לגמרי מחוסר אמון וחוסר קבלת הסמכות שלי, ועם אפקט הרסני מדיד.

היו גם רעיונות טובים. למשל הרעיון של לעשות הרצאת פייסבוק-לייב בתאריך שסביבו תוכנן כל הקמפיין. הבעיה הייתה שהם קבעו את ההרצאה והזמינו כמה לקוחות שלהם, אבל אני ואיש המקצוע שנשכר כדי לנהל את נוכחות הרשת, גילינו על כך רק בבוקר אותו היום, כשהשעה כבר נקבעה – לזמן שאנשים בעבודה – ההזמנות כבר נשלחו אז לא היה אפשר לשנות, והיה כבר מאוחר מכדי למנף את האירוע, לפרסם ולהביא אליו קהל שאולי כן פנוי בשעות האלה. 

כאמור, מהקמפיין הזה למדתי המון והפקתי המון לקחים. חלק גדול מהרעיונות החכמים שלמדתם בקורס שנורקינג ליזמים ובמודול הליווי, הם דברים שלמדתי בעקבות התנהלות היזמים בקמפיין הזה, או בעקבות פתרונות שחשבתי עליהם אחר כך, כמו פנייה טלפונית (אם מרגישים צורך) בשבוע שלפני הקמפיין, והרשמת התומכים למעגל ראשון. זה התגלה גם ככלי טוב להבין טוב יותר את נקודת ההתחלה.