סיימנו לדבר על הדבר הכי חשוב – האנשים האחרים: התומכים ואלה שלא יתמכו. אלה דברים שנכונים לכל קמפיין בכל פלטפורמה. עכשיו בואו נראה מה הדברים שמשתנים. בשיעור הזה אני מדברת על כל האפשרויות ומשתדלת לפרוש את הבעד ונגד של כל אחת, אבל בהמלצות שלי אני אהיה הכי לא אובייקטיבית שאפשר. זו הדרך שעבדה ועובדת בשבילי.

הכול או כלום לעומת מימון גמיש

שתי הגישות בנוגע לאיסוף הכסף הן הכול או כלום או מימון גמיש. 

בהכול או כלום, פרטי האשראי נשמרים, אבל כרטיס האשראי לא מחויב עד שמגיעים לסכום היעד. במימון גמיש אפשר לאסוף גם חלק מהסכום. במימון גמיש כרטיסי האשראי מחויבים מיד, וכל סכום שמגיע לקמפיין נשאר בו, גם אם היזם לא מגיע ליעד. 

בקמפיינים של הכול או כלום האדרנלין הרבה יותר גבוה, והמתח אמיתי. 

אם לא מגיעים ל-100%, היזם לא מקבל שקל. 

בקמפיינים של מימון גמיש, היזם מחויב להוציא את הפרויקט לפועל גם אם לא הגיע ליעד המימוני שלו. יזמים לא תמיד לוקחים את זה בחשבון. 

מימון גמיש מתאים לאנשים שמעדיפים פחות מתחים, ושממילא ישלימו בעצמם ויוציאו את הפרויקט לפועל, או שהמטרה שלהם היא איסוף כספים, ולא באמת משנה כמה, גם סכום מופחת יועיל. למשל בקמפייני צדקה שאין להם יעד של טיפול או שירות במחיר מסוים. או אפילו אם יש אבל כל שקל יעזור גם אם זה לא הסכום המלא. כל עוד אין הבטחה שחייבים לקיים וחייבים בשבילה את כל המימון. 

יש אתרים שמאפשרים לבחור בין המסלולים, כשהעמלה במסלול הכול או כלום נמוכה יותר מאשר במסלול מימון גמיש. לפעמים גם העמלות שונות בתוך המימון הגמיש בין קמפיינים שהגיעו ליעד וקמפיינים שלא. 

אני חד משמעית בעד קמפיינים של הכול או כלום, ולא רק בגלל שאני מכורה לאדרנלין. תאמינו לי שבמיתון אמצע קמפיין האדרנלין ממש לא כיפי. אני בעד קמפיינים של הכול או כלום כי התומכים בהם הרבה יותר מגויסים. במימון גמיש אם תמכתי אז עשיתי את שלי, הפרויקט בטוח יצא לפועל גם אם אעזור להפיץ וגם אם לא, אז עכשיו אני פשוט יכולה לשבת רגל על רגל ולחכות לדיסק שלי. או להרגיש שתרמתי למשפחה שצריכה טיפול רפואי. וזה מדהים שלמרות שאני יודעת את הפסיכולוגיה שמאחורי, ואני כן מצליחה להתגבר על פסיכולוגיה שאני מודעת אליה, למשל בתמיכה בפרויקטים שנמצאים בתחילת דרכם למרות שאני לא מכירה את היזם, אבל במימון גמיש אני עדיין ממש עצלנית אחרי שתמכתי. 

גם בקמפיינים של הכול או כלום התומך עלול לא להיות רתום אחרי שתמך: יכול להיות שתמכתי כי לא היה לי נעים לומר לא לחברה שפנתה אליי ישירות ואישית (למשל במסנג'ר), או שחשובה לי המראית-עין של התמיכה אבל המטרה לא באמת חשובה לי. במקרים כאלה אני באמת אהיה מגויסת כמו בקמפיינים של מימון גמיש, ואולי אפילו אקווה שהפרויקט לא יעבור כדי שלא אחויב. לא יפה, אני יודעת, אבל ככה זה. זו אחת הסיבות שאסור להציק. 

אבל בד"כ מי שתומך בקמפיין רוצה שהפרויקט יצא לפועל. ואם זה הכול או כלום, אז חייבים להגיע ל-100% וכדי שזה יקרה חייבים להפיץ את הקמפיין ולעזור ליזם להעלות נוכחות ברשת. כמו שאמרה אחת התומכות בקמפיין של 'טבעוני, פשוט וטעים' – כדי שאני אקבל את הספר, גם אתם צריכים לקבל משהו. בקמפיינים של הכול או כלום ביום האחרון כל התומכים עם אצבע עצבנית על ה-F5, חלקם אולי יתמכו שוב כי יחשבו על עוד חבר שאפשר לתת לו מתנה או עוד תשורה שיכולה להיות להם שימושית, או סתם כדי לקדם את היזם ליעד. בקמפיינים כאלה יש טיסת סוף קמפיין ביום האחרון לקראת ה-100% (אלא אם כן הוא הושג באמצע הקמפיין, ועל זה נדבר מיד).

עוד סיבה לעצלות התומכים בקמפיין מימון גמיש היא שאם אני יודעת שזה יצא לפועל גם אם לא יגיע ל-100%, זה גם אומר שליזם בעצם יש מקורות אחרים לכסף. ולכן אני מרגישה פחות נחוצה. ואנחנו הרי אוהבים שזקוקים לנו. ב"טבעוני, פשוט וטעים" מי שהצילה את הקמפיין הייתה תלמידה מסורה של גלי שהשיגה לנו חסות שהעבירה אותנו את ה-100% שעתיים לפני הסוף. אני לא בטוחה שהיא הייתה עושה אותם מאמצים עילאיים אילו הקמפיין היה במימון חלקי והיינו מקבלים מה שהצלחנו לאסוף. 

קמפיין רב יעדי 

בקמפיינים של הכול או כלום, 100% זה המינימום. התומכים לא תמיד מבינים את זה, וצריך להסביר להם. 

קיפאון ה-100 הוא דבר שקשה (אך אפשרי!) לשבור, ואחת הדרכים היא להציב רף חדש כל פעם, ולדרבן את התומכים להגיע אליו. הרף החדש צריך להיות מוגדר בשלושה פרמטרים:

• בסכום (באחוזים או במספרים), 

• באיך הפרויקט ישתפר כשנגיע לרף הזה

• במה התומכים יקבלו. 

שלושת הפרמטרים צריכים להיות נוכחים ביעד החדש, אלא אם כן זה פרויקט שהוא מעיקרו צדקה, ואז רק חשוב איך הפרויקט ישתפר, או איך תושג מטרה עוד יותר נעלה. 

הנה סרטון הקמפיין השני של מגילת אסתר אחרי המסכה, שהקלטתי אחרי שהגענו ל-100% מוקדם מדיי ורציתי גם להסביר ש-100% זה מינימום, וגם להציב את הרפים הבאים:

 https://youtu.be/meZ2TD3tl-s

בקמפיין הזה הרף של 125% אפשר הדפסה של הספר בצבע והרצאה פתוחה לתומכים בת"א, רף של 150% אפשר מהדורה מתוקנת והרצאה בירושלים, ואילו היינו מגיעים לרף של 175%, היו גם הרצאה בחיפה ותרגום לאנגלית (שבסוף היו בכל מקרה…)

החל מ-2021, כל הפלטפורמות של הדסטארט, ואולי גם אחרות, אני פחות מסתובבת שם, מאפשרות לעשות קמפיין רב יעדים ממש ויזואלי. אחרי שמגיעים ל-100%, מוצב יעד המשך, ואפשר לראות אותו ממש גרפית.

בעצם קמפיין רב יעדי הוא דרך ביניים בין הכול או כלום לבין מימון גמיש: הכול או כלום עד ה-100%, ואחריו מימון גמיש, כולל כל החסרונות של מימון גמיש: ירידה בהירתמות התומכים, ולא ערכתי על זה מחקר, אבל נראה לי שהירידה תהיה יותר תלולה מאשר קמפיין שהוא מלכתחילה מימון גמיש, בגלל קיפאון ה-100 הידוע לשמצה.  

קמפיין רב יעדי אפשרי בקמפיינים עם סכום התחלתי מסוים ומעלה, לא בכל סכום, אחרת כל היזמים היו עושים קמפיין של 5000 ש"ח ואחריו מציבים יעדים חדשים. זה היה הופך את כל האתר לאתר הכול או כלום. 

אז מה דעתי בנידון? 

אני לא נגד קמפיין רב יעדי, כשזה קורה ומצליח זה מדהים – אני חושבת שהפעם הראשונה שראיתי דבר כזה היה בקמפיין שמיטל בר זוהר עשתה ליתומים של דיאנה דדבייב הי"ד ממש מיד אחרי הרצח, וזה באמת השאיר את כולם חסרי נשימה. כל הקמפיין הזה.  יש קמפיינים שהמוצר בהם כל כך נחשק שהם משיגים מאות אחוזים (זכור לטוב הקמפיין של שוקולד פנדה כי כל כך חסר לטבעונים שוקולד חלב טבעוני, והקמפיין של שרון סורין לספר תכנות לילדים גם עבר את ה-3000%) גם בלי להציג יעדים מפורשים. 

אבל אני כן נגד לבנות מראש על הקמפיין כקמפיין רב יעדי. אני נגד להציב יעד נמוך יותר ממה שבאמת צריכים ולבנות על זה שנגיע אליו מהר ואז נציב יעד חדש. כי רוב הקמפיינים לא מגיעים ל-100% באמצע אלא ממש לקראת הסוף, ואז לא נספיק להציב עוד יעדים. ויכול להיות שכן נגיע ל-100% כבר באמצע אבל לא נצליח לשבור את קיפאון ה-100. או לא מספיק. 

בארה"ב קמפיינים שמגיעים למאות אחוזים זה חזון נפוץ מאוד. אני אף פעם לא מבינה איך הם עושים את זה. למה שמגזין על מלח ומלחייה שהיא בעצם צלוחית שלוקחים ממנה עם האצבעות יגייסו מאות אלפי דולרים?

אבל נו, זה קרה. בד"כ הפרסומות שאני מקבלת על גאדג'טים בקיקסטארטר הן דברים מופרכים עם מאות אחוזי מימון. אולי אני מסווגת בפייסבוק כחולת גאדג'טים ומכורה להדסטארט (יש לי יותר מ-100 תמיכות וזה רק מהפרופיל שלי, לפעמים אני תומכת מפרופילים של יזמים שאני מלווה, זה לפרק אחר), אבל נדיר שאני תומכת במימון המונים בחו"ל, ובטח לא בפינת האכלה לציפורים שמשלבת מצלמה שמופעלת ע"י חיישן תנועה. אני חושבת שאני יודעת מה הם עושים, אבל לא מסכימה עם זה, אז פשוט לא. 

מתי כן אפשר לתכנן (שימו לב שלא אמרתי "לבנות") על קמפיין רב יעדים?  

כשכל סכום יעזור ואנחנו מוכנים לקחת את הסיכון שנצטרך להשלים תקציב בעצמנו, כשהסכום שאנחנו באמת צריכים נראה לנו מופרז ואנחנו מוכנים להשלים תקציב בעצמנו, או שהפרויקט עצמו מודולרי, ואנחנו מוכנים להתפשר, למשל, על יעד התחלתי של הדפסת 3000 עותקים מהספר, ואם נצליח להציב יעד המשך ולהגיע אליו, נדפיס 6000, או כל סכום שייאסף באמצע. או שהיעד ההתחלתי הוא אלבום עם 5 שירים ויעדי ההמשך הם אלבום עם 7 ואז 10 שירים. או תערוכה של שבועיים ואז של חודש, או של יותר אמנים או ביותר חדרים או במקום יותר גדול. וכולי. 

אם כבר עושים קמפיין רב יעדי, חשוב מאוד – כמו בהצבת רף חדש בקמפיין רגיל – שיעד ההמשך יהיה קשור ליעד הראשוני, שיפור של המטרה הראשונית, בין השאר כי מי שיפיץ את הקמפיין הלאה יהיה תומכי ה-100% הראשונים. היה קמפיין אחד שהייתי מעורבת בחלק ממנו, שמלכתחילה תוכנן להיות רב יעדי, אבל לא היה מספיק קשר בין המטרות של היעדים השונים. לא היה קשר בין קהלי היעד של היעדים השונים. אני אתן אנלוגיה שהיא לא מהקמפיין הזה, אבל נניח שלקמפיין קראו "קפטריה חדשה למתנ"ס", כאשר היעד הראשוני היה בכלל להעלות מחזמר במתנ"ס השכונתי, ורק יעד ההמשך היה לפתוח קפטריה חדשה במתנ"ס. מה שקרה הוא שלתומכים עצמם לא היה ברור במה הם תומכים בדיוק ולמה: חלק מתומכי ה-100% הראשונים תמכו לפי הכותרת ולא הבינו שהם בעצם מממנים משהו אחר, אבל הרוב הבינו במה הם תומכים, ופשוט לא היו כל כך מעוניינים במטרה של יעד ההמשך. 

לסיכום: 

1. מימון גמיש זה למי שלא רוצה מתחים אבל התומכים יהיו פחות מגויסים והסיכוי להגיע לסכום היעד יורד משמעותית. 

2. הכול או כלום זה הרבה יותר מותח, לטוב ולרע. אם לא מגיעים ל-100% היזם לא מקבל גרוש, ובדיוק משום כך התומכים הרבה יותר מגויסים ורגש הקהילה הרבה יותר חזק. 

3. קמפיין רב יעדי משלב יעד ראשוני של "הכול או כלום" עם יעדי משנה במימון גמיש. 

1. קמפיין רב יעדי זה מגניב אבל אסור לבנות על זה. 

4. יעדי ההמשך צריכים להיות ברורים בסכום, באיך הפרויקט ישתפר, ובמה התומכים יצ'ופרו. 

בשיעור הבא נדבר על אפשרויות הקשורות לזמנים: דדליין ואורך קמפיין.