ברוכים הבאים לשנורקינג – קורס מקוון למימון המונים. אני תמר עילם גינדין, ואתם – אני מקווה שלעולם לא תזדקקו לשיעור הזה, אבל אני נזקקתי אליו לפחות פעמיים, אז בואו נכסה גם את הנושא הכאוב – מה קורה אם הפרויקט מתעכב?

כשרק התכוננתי להדסטארט הראשון שלי, של "מגילת אסתר מאחורי המסכה", קראתי ריאיון עם רוני גלבפיש שבו סיפרה על מימון ההמונים לספר שלה, ואמרה שההמלצה שלה היא לצאת לפרויקט רק כשהוא ממש מוכן לדפוס או אפילו מודפס ומחכה לרוכשים. זה קצת קיצוני בעיניי אבל אני מבינה את הטראומה שממנה זה בא: היה לה קמפיין שאחריו היא גנזה מהדורה שלמה וכתבה את הספר (הנפלא!) "אגם הצללים" פחות או יותר מחדש. וזה לקח זמן. 

מצד שני, אנחנו בני אדם, לרובנו יש חיים חוץ מהפרויקט, ובלת"מים הם חלק מהחיים. אנחנו ממש לא היחידים שזה קורה להם. 

אני שמתי לב שככל שיש יותר אנשים שמעורבים בפרויקט, כך יש יותר סיכוי שהוא יתעכב: גם כי לכל אחד נוח לחכות לאחרים במקום לעשות, וגם מכיוון שבאמת צריך לתאם בין לו"זים של אנשים שונים וזה לא תמיד קל. 

אז כן, לפעמים זה מתעכב, וזה מביך, אבל ככה זה. ויש שתי גישות להתמודד עם המצב הזה: לא לעדכן בקהילה בכלל כדי לא להזכיר לתומכים, לקוות שהם גם שכחו ולהשתדל גם להתחמק מהם ברחוב; או להיבוך אבל כן לעדכן. להסביר את העיכוב באופן הכן ביותר ובדרך שלא תישמע כמו "הכלב אכל לי את שיעורי הבית". אם העיכוב ממש גדול – להציע איזה פיצוי או צ'ופר: הרצאה, מסיבה, ספר נוסף שלכם. אני חושבת שאתם מבינים מה הנטייה שלי. 

אם לא עמדנו בדדליין אחד, עדיף לא להתחייב לדדליינים חדשים. אנחנו יכולים לכתוב שאנחנו מקווים למועד אחר (לתת מועד אמורפי וגם בו לקחת טווח ביטחון: למשל – "במהלך 2023", או "באביב"), אבל קביעת דדליין חדש זו שיטה שאולי תעבוד אם זה פרויקט שתלוי רק באדם אחד. ברגע שיש כמה לו"זים לתאם והזמן שתואם מראש בין כולם כבר עבר – הצבת לו"ז חדש בלי לעמוד בו רק תגרום לעצבנות בקהילה. 

יצא לי להתנסות בשני הקיצונים בשני פרויקטים שונים: שווים – סיפורה של ספרטה התעכב אבל ניל כל הזמן כתב והבטיח והציב זמני יעד חדשים. יובל ואני לא אהבנו את הבטחת המועדים החדשים כאשר בראשון לא עמדנו. אבל השיטה הוכיחה את עצמה: מה שהכי חשוב הוא שהקהילה נשארה חיה ותוססת, וכשהספר יצא הייתה התפוצצות של פרגונים שהביאו עוד רכישות. לעומת זאת בקמפיין המלכה הבחירה הייתה "לא לעורר שדים מרבצם", אבל אנשים לא באמת שכחו, וזה גרם להם עוד יותר לכעוס עלינו, כי נטשנו את הקהילה. בעת כתיבת שורות אלה הספר כבר כתוב וערוך ואנחנו רק מתדיינים על העטיפה – אמרתי כבר שככל שיש יותר מעורבים דברים לוקחים יותר זמן? – אז אני עדיין לא יכולה לומר מה ההשפעה אחרי התממשות הפרויקט. נקווה שזה שהספר כל כך מעולה, יגרום לאנשים בכל זאת לקרוא אותו ולהתלהב…

בעיניי, התומכים תמכו כדי שמשהו יקרה, פרויקט יצא לפועל. אם אנחנו רואים שהוא מתעכב, אנחנו לפחות חייבים להם את זה – להסביר להם מה קרה ומה קורה. ולעדכן מה אנחנו עושים כדי שכן ייצא לפועל. 

בכל מקרה, אם העיכוב הוא כזה שהחלטתם לגמרי לזנוח את הפרויקט – או שהחלטתם לבטל מסיבות אחרות, צריך להחזיר את הכסף לתומכים. קרה לי בקמפיין אחד בתור תומכת וממש התבאסתי כי נורא רציתי את הספר, ובקמפיין אחד בתור יועצת/מלווה. ייעצתי לקבוצה של יזמים צעירים בקמפיין הראשון של "יזמים צעירים" שגם הצליח. זה כלל נסיעות לירושלים להרצאה ואחר כך הכנות, וזמינות במייל ובטלפון במהלך הקמפיין. תוכנית יזמים צעירים לקחה את הקרדיט על הקמפיין, וכשסידרנו יח"צ לפרויקט, הם גם התקשרו לוודא שהאחיינית שלי, שהובילה אותו, תגיד כל הזמן בריאיון "יזמים צעירים". אז הקמפיין הצליח, אבל החלק של היזמות לא צלח – וגם הם החזירו את הכסף. 

בכל מקרה אחר, גם אם התמהמה בוא יבוא! אתם הרי מתכוונים להוציא את הפרויקט לאור, נכון? ולא כולם כמוני תומכים במיליון פרויקטים ואז שוכחים במה תמכו ומופתעים לקבל ספרים בדואר. 

במקרים של עיכוב רציני גם חשוב לעדכן את התומכים, גם לתת להם עוד יותר הצצות לפרויקט, ואפשר בהחלט גם לתת איזשהו פיצוי בדמות הרצאה, עוד קטע שלא יהיה בספר/באלבום/בסרט, קפה חינם וכו'. לא משהו פיזי או כספי, אלא איזושהי חוויה, או שדרוג לתשורה שלהם. 

בעיניי, אם הפרויקט שלך מתעכב, לא מתאים להתחיל את הקמפיין הבא לפני שמילאת את חובותיך. יש לנו שיעור שלם על קמפיינים שלי שנכשלו ומה למדתי מהם, אבל אני כבר מגלה שאחד מהם נכשל בין השאר מכיוון שלא הרגשתי שמגיע לי שיתמכו בקורסים שלי, כשעדיין לא מילאתי את חובתי להוציא את הספר שהובטח ומתעכב. למעשה, שני הקמפיינים שהיו ב-2018 והתעכבו, מנעו ממני לעשות הדסטארטים יצירתיים או יזמיים לעצמי. מכיוון שלא הרגשתי שמגיע לי, לא היה לי נעים ופחות פניתי לאנשים, ומן הסתם גם הרבה מהקהילה הטבעית שלי לא הייתה איתי ולא הייתה במצב אמון, כשאני עדיין חייבת להם משהו. 

לסיכום: 

הגישות להתמודדות עם עיכובים בלתי צפויים:

• לא לעדכן בקהילה בכלל כדי לא להזכיר לתומכים, לקוות שהם גם שכחו ולהשתדל גם להתחמק מהם ברחוב. פחות מומלץ.

• להמשיך להבטיח ולהציב דדליינים חדשים כל הזמן. הקיצוניות השנייה, שגם היא אינה מומולצת.

• להיבוך אבל כן לעדכן. להסביר את העיכוב בכנות ואם העיכוב ממש גדול – להציע איזה פיצוי או צ'ופר. 

• רק אם ברור שהפרויקט מתבטל ולא יצא לפועל בכלל – להחזיר כספים לתומכים 

כמובן, בכל הגישות האחרות, אם תומך עצבני מבקש את כספו בחזרה בגלל העיכוב, אנחנו נחזיר. אבל לא לכולם במרוכז ובאופן יזום. 

בשיעור הבא נדבר על נושא כאוב אחרון למודול זה (למעשה אחרון למודול זה בכלל), ובו יש סיכוי גדול יותר שתיתקלו: תומכים פחות נחמדים. 

אני כבר מחכה לכם שם!