השיעור הראשון בקורס שנורקינג מתחיל ככה:
בהתחלה ככה התכוונו לעשות את זה: יש לנו חדר שאפשר להחשיך ובו טלוויזיה גדולה, אז למה שאני לא אעמוד לידה ונקרין את המצגת של הקורס עליה?
התשובה – כי זה לא מסך ירוק וזה נראה נורא.
גם הסאונד.
וכך, מחיפוש חצובה בפייסבוק הגענו לשני חברים שלי שנתנו לי עצות ותמיכה יקרים מפז – קובי ועופר.
קובי הזכיר לי את עקרון ה-KISS שלמדתי מהמורה שלי למתמטיקה בתיכון בארה"ב – Keep it simple, stupid!
והקורס חיש-קל עבר לישיבה מול מסך וקריאה ממנו (אני מקווה שאני לא פוזלת *מדיי* בשיעורים) עם תוכנת OBS שמשלבת ביני לבין המצגות.
עופר העתיר עלינו ציוד טכני מתקדם שאין לי מושג איך חשבנו לעשות משהו בלעדיו, וגם מצא איך עושים במצגת שהכתב ממש "יעלה עליי". שזה פחות פשוט וטיפשי, אבל ממש אהבתי את הקונספט.
התוצר הסופי כל כך שונה ממה שחשבנו רק יומיים לפני תחילת הצילומים, שהיינו חייבות להשאיר גם משפט אחד בתפאורה המעפנה, וכך נולד רעיון הפתיחות המעפנות לשיעורים. בשיעורים שמובאים בבלוג עשינו פתיחות סולידיות יחסית, אבל בקורס הבסיסי ועוד יותר בקורס המלא – אני מרשה לעצמי יותר להתפרע.
