אחד הדיברות בעשרת הדיברות ליזמי הדסטארט הייתה "אין הביישן למד": שכדאי לשאול שאלות בקבוצת היזמים ובכלל, פשוט כדי ללמוד מניסיון של אחרים (וגם כדי ליצור עוד קשרים!)
בשיעור על קביעת סכום היעד דיברנו על כך שצריך לברר הכול עד הסוף ולא להתבייש לשאול שאלות, כדי שלא נגלה אחר כך שחישבנו תקציב נמוך מדיי. למשל אם ביקשו ממך לתת נתונים לחישוב הצעת מחיר, והתפדחת לשנות אותם כשהבנת את היקף הפרויקט, או שהתפדחת לשאול מה בדיוק אומר נתון מסוים.
אלה שני סוגי בושה שמתגברים עליהם בשלב ההכנה לקמפיין, וזה אימון מצוין לקראת המשוכה הבאה – הסוג הנפוץ ביותר של בושה שיכול להרוג קמפיין – ההתפדחות מ"לבקש כסף".
לא סתם אחת הסיטואציות שבהן אמרתי שלא מתאים קמפיין מימון המונים, היא אם אתם מתפדחים "לבקש כסף", כלומר מתפדחים להודיע לאנשים שהשקתם קמפיין וצריך את תמיכתם הכספית.
למה בעצם חשוב לשנות את הלך הרוח הזה?
כי קמפיין מימון המונים זה לא "שגר ושכח".
כי גם אם כתבנו את הקמפיין הכי משכנע, הכי מרגש (בהתאם לרגש המוביל, אנחנו נדבר עליו בפוסט הבא), הכי מושך – אם לא נביא אליו אנשים, הם לא יידעו עליו, ואם נביא אותם אבל בלי להבהיר להם שצריך את התמיכה שלהם כדי לעבור לשלב הבא (או כדי להמשיך עד היעד ) – לא כולם מבינים את זה בעצמם.
אני אגיד עכשיו כמה דברים מאוד מובנים מאליהם:
- ההצלחה של הקמפיין תלויה בתמיכות של אנשים.
– תמיכה מתרחשת רק כשהאדם יודע על הקמפיין. - אבל לדעת על הקמפיין זה לא מספיק, כמובן:
– תמיכה מתרחשת רק כשהאדם מבין שצריך לתמוך.
– תמיכה מתרחשת רק כשהאדם רוצה לתמוך.
למדתי את זה גם מקמפיינים מוצלחים, אבל גם מכישלונות. למעשה, בקורס היזמים המלא, שיושק בנובמבר, יש לי שיעור שלם על הכישלונות שלי ומה למדתי מהם. אבל אני יכולה כבר לספיילר ולומר שבקמפיינים שמסיבה זו או אחרת יצאתי אליהם בהלך רוח לא נכון והתפדחתי להזמין אנשים לתמוך או להבהיר להם שצריך את תמיכתם – הם באמת לא תמכו.
למעשה, עצם התפיסה של הקמפיין, או של הפנייה לאנשים כ"לבקש כסף" היא אחת הטעויות המחשבתיות הראשונות שצריך לשנות, אבל זה נושא לפוסט אחר, ולשיעור שלם בקורס המקוון שבו מחליפים את דפוסי המחשבה.
